דיכאון ויחסים עכורים של ההורים והשפעתם
סקירה של מחקרים רבים מראה כי ישנו קשר בין הורים הרבים בניהם ומנהלים יחסים עכורים להפרעות חרדה ודיכאון אצל ילדיהם. אומנם קשה לבודד את השפעת התנהגות ההורים מהשפעות אחרות אך ברור כי להשפעה זו תפקיד חשוב ביותר.
התנהגות ההורים וחרדות או דיכאון הילדים
על פי ממצאי הסקירה שפורסמה ב- Journal of Effective Disorders להורים שהפגינו פחות חום כלפי ילדיהם, שנלחמו בניהם, שהיו מרתיעים בהתנהגותם או מעורבים יתר על המידה היו ילדים שחוו לעתים קרובות יותר באופן משמעותי הפרעות דיכאון וחרדה. אומנם לא כל המחקרים מוכיחים שאכן ישנה השפעה ישירה אך מרביתם מראים זאת בבירור ומחקר שנערך ע"י בידרמן ב2001 מצא עדויות הקושרות קשר הדוק בין דיכאון ההורים לבין הפרעת חרדה חברתית אצל ילדיהם.
איך מקטינים את הסיכון להתפתחות חרדה ודיכאון אצת הילדים
גורמים שעלולים להשפיע על הפרעות במצבי הרוח של הילדים ואין לנו שליטה עליהם יכולים להיות, גנטיים, היסטוריה משפחתית של בעיות בריאות הנפש, מצב סוציואקונומי נמוך ומוצא אתני.
לעומתם, התנהגות מזיקות של ההורים כן ניתנת לשינוי. אם ההורים יתמכו בילדיהם, יספקו להם את החום הריגשי הדרוש, ידריכו אותם, יאפשרו להם את החופש הנדרש כדי ללמוד בעצמם מטעויותיהם ולא "ישלטו" בהם אלא ישימו להם גבולות, הם יסייעו לחיזוק החוסן הנפשי שלהם. כך יפחיתו את הסיכוי של ילדיהם לפתח דיכאונות וחרדות.
