למה המוח מזהם רגעים טובים ואיך עוצרים את הסרט הכפול בראש

מכירים את הרגע הזה שבו הכל מרגיש מושלם? אתם יושב עם אנשים שאתה אוהב, נהנים מצחוק טוב, אולי מטייל במקום יפה, אוכלים משהו טעים, ואז פתאום – בלי שום התראה מוקדמת – נכנסת לראש מחשבה קשה, תמונה מטרידה או תחושת אשמה על זה שטוב לך כשיש רע בעולם.

ברגע אחד, החוויה הטובה נצבעת בשחור.

זה מרגיש כאילו המוח החליט להרוס לך בכוח, והאינסטינקט הראשון הוא להילחם במחשבה הזו, לגרש אותה או להגיד לעצמך די, תפסיק לחשוב על זה. אבל המלחמה הזו רק מקבעת אותה.

מה בעצם קורה שם למעלה?

מה שאתה חווה אינו תקלה אישית, אלא תופעה שאני רואה שוב ושוב אצל מטופלים אצלי בקליניקה. במצבים אלו, המוח מריץ שני סרטים במקביל:

1. הסרט האמיתי: מה שקורה בפועל בחדר, האינטראקציה, הצחוק, הטעם והמציאות הנוכחית.
2. הסרט המדומיין או הרדיו שברקע: התסריט שהראש מייצר מאחורי הקלעים, פחדים, סכנות, או קולות של שיפוטיות ומוסריות עצמית המקשים עליך להרפות (איך אתה מסוגל להנות עכשיו?).

המלכודת הגדולה היא שזה לא נגמר ברגע האמת. כשאנחנו נזכרים באירוע הזה בהמשך, שני הסרטים מתאחדים בזיכרון לסרט אחד מוכתם ומזוהם. אנחנו הורסים לעצמנו את היכולת להסתכל אחורה בגאווה או בשמחה על רגעים יפים, וכך שוחקים לאורך זמן את מאגר החוסן ותחושת האושר שלנו.

איך עוצרים את זה? שלושה שלבים מעשיים

במקום להיכנס לקרב התשה מול המחשבות, הנה גישה פרקטית שמבוססת על טכניקת הרחקה:

• שלב ראשון: שים לב שאתה שם לב. תגיד לעצמך בעדינות שאותה מחשבה מזהמת עלתה יחד עם הביקורת המוסרית. אפשר לנסח זאת בפשטות לעצמך באמירה כמו "אני שם לב ששוב עולה הסיפור המוסרי" או "אני שם לב ששוב המיינד מעלה את סיפור האשמה". עצם מתן השם לתופעה עוצר את האוטומט ומחזיר אותך לעמדת התבוננות.
• שלב שני: תן למחשבה מרחב. דמיין את המחשבות או הקולות כמוקרנים על מסך טלוויזיה קטן, או כמו תחנת רדיו שנגנת ברקע. עכשיו, דמיין שאתה מרחיק את המסך או מנמיך ומזיז את הרדיו לפינה הרחוקה ביותר בחדר. תן לו להיות שם, אבל חלש ומטושטש. אתה לא נלחם בו, אלא פשוט בוחר לא להגביר אותו.
• שלב שלישי: חזור לבמה המרכזית עם העיקרון של אני, כאן ועכשיו. כדי לחזור לקרקע, אפשר להיעזר בעוגנים חושיים: להרגיש את טעם האוכל בפה, לשים לב למגע של הכיסא מתחת לרגליים, או להקשיב לקולות האמיתיים שסביבך. תזכור את הנוסחה הפשוטה של אני, כאן ועכשיו. כשאתה מחזיר את הפוקוס אל החושים ואל האנשים שאתה אוהב, אתה משחרר את הצורך להילחם בזיהום, מגן על הזיכרון שלך ומאפשר לרגע הטוב להישאר טוב גם כשתסתכל עליו אחורה בעתיד.

שאלות נפוצות

למה אני מרגיש אשמה כשטוב לי? 

זוהי תופעה נפוצה המכונה לעיתים "אשמת הניצול" או פחד מוסרי. המוח שלנו מנסה לשמור עלינו ערניים לסכנות וסבל בעולם, אך לעיתים המערכת הזו פועלת בעודף ומזהה את השמחה האישית שלך כסוג של עבירה מוסרית, במיוחד בתקופות של חוסר ודאות.

האם מדובר ב-OCD? 

מחשבות טורדניות (Intrusive thoughts) הן אכן מאפיין מרכזי ב-OCD, אך הן מופיעות גם אצל אנשים רבים שלא עומדים בקריטריונים להפרעה. אם המחשבות הללו הופכות להיות בלתי נשלטות, גוזלות זמן יקר ופוגעות באופן משמעותי בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים, כדאי בהחלט להתייעץ עם איש מקצוע כדי לבדוק האם מדובר ב-OCD או במנגנון טורדני אחר שניתן לטפל בו בעזרת כלים קוגניטיביים התנהגותיים.

האם אפשר להפסיק את המחשבות האלו לגמרי? 

בטיפול אנחנו לא מנסים להפסיק את המחשבות – כי ככל שננסה להפסיק אותן, הן יחזרו חזק יותר. המטרה היא לשנות את היחס שלנו אליהן, להפסיק להילחם בהן ולהפחית את העוצמה שלהן, כך שהן יהפכו לרעש רקע רחוק שלא מנהל אותנו. מעניין לגלות שפעמים רבות, עצם ההסכמה הזו לתת להן להיות ברקע בלי להילחם בהן מצמצמת מעצמה את תדירות ההופעה שלהן, ולעיתים דועכות עד כדי כך שכמעט לא שמים לב אליהן.

דיסקליימר: תוכן זה מיועד למטרות העשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לטיפול נפשי מקצועי או לייעוץ פסיכולוגי. אם אתה חווה מצוקה נפשית מתמשכת או חרדה משתקת, מומלץ לפנות לאיש מקצוע מוסמך.