דיסתימיה והחיפוש אחר האושר החיצוני והדרך לשחרור

דיסתימיה, הידועה גם בשם דיכאון מתמשך (PDD), היא הפרעה נפשית המאופיינת במצב רוח ירוד כרוני הנמשך שנים רבות. בניגוד לדיכאון קליני, הדיסתימיה פחות אינטנסיבית אך עמוקה יותר, והיא יכולה להשפיע משמעותית על איכות החיים. אנשים הסובלים מדיסתימיה נוטים לחוות תחושות של עצב, חוסר תקווה, חוסר ערך, קושי בריכוז, הפרעות שינה ותיאבון, וחוסר עניין בפעילויות שהיו בעבר מהנות.

מדוע מי שיש לו דיסתימיה מנסה למצוא את האושר שלו במקורות חיצוניים?

אנשים הסובלים מדיסתימיה נוטים לחפש את האושר שלהם מחוץ לעצמם, מאנשים אחרים, הישגים, חוויות או חפצים. הסיבה לכך היא שהם מרגישים ריקים מבפנים ומאמינים כי האושר הוא מצב חיצוני שהם צריכים לרדוף אחריו. הם עשויים להאמין כי אם רק יקבלו אישור מאחרים, יצליחו במשהו מסוים או ירכשו דבר מסוים, הם ירגישו טוב יותר.

המלכודת של הפעילויות "לעצמי"

מעניין לציין שגם פעילויות שנראות כעשויות למען העצמי, כמו אימונים סדירים או טיפוח תחביב, עלולות להפוך למקור של חרדה ותסכול עבור אנשים הסובלים מדיסתימיה. הסיבה לכך היא שהם נוטים לצפות כי פעילויות אלו "יתקנו" אותם או יביאו לשינוי מיידי במצב רוחם. כתוצאה מכך, הם נשארים תקועים במלכודת של חיפוש אחר אושר חיצוני, הפעם דרך הישגים אישיים. כאשר האימון לא מביא לתחושת סיפוק מיידית או שהמשקל לא יורד בקצב הרצוי, עלולה להתעורר תחושה של כישלון ואשמה.

מדוע זה קורה? הסיבה לכך היא שהאדם הסובל מדיסתימיה מנסה להשתמש בפעילויות אלו ככלי להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא מסוגל להיות מאושר או "טוב מספיק". עם זאת, כל עוד הבסיס לתחושת הערך העצמי נשען על הישגים חיצוניים, האושר יישאר בלתי מושג.

מדוע הם מרגישים אשמה כאשר הם עושים משהו עבור עצמם?

תחושת האשמה נובעת לעתים קרובות מחינוך קפדני או מחוויות ילדות בהן למדו כי הצרכים שלהם פחות חשובים מאלה של אחרים. אנשים עם דיסתימיה עשויים להרגיש שלא מגיע להם להיות מאושרים או שיהנו מהחיים. הם עשויים גם לפחד מהשלכות של דאגה עצמית, כמו ביקורת או דחייה.

מדוע הם ברוב המקרים מרצים אחרים?

ריצוי הוא מנגנון הישרדותי שמטרתו להימנע מדחייה או ביקורת. אנשים עם דיסתימיה עשויים להרגיש כי אם ירציחו אחרים, הם יאהבו אותם ויקבלו אותם. עם זאת, ריצוי מוביל לעתים קרובות לתחושות של תסכול, כעס ומרמור, שכן הם מדכאים את הצרכים והרצונות האמיתיים שלהם.

חוויות עבר והשפעתן

חוויות ילדות, כגון הזנחה רגשית, התעללות, אכזבה או דחייה, יכולות לתרום להתפתחות של דיסתימיה. ילדים הלומדים כי רגשותיהם אינם חשובים או כי הם אינם ראויים לאהבה עשויים לפתח דפוסים של חשיבה שלילית והערכה עצמית נמוכה.

הקשר בין תפיסת האושר החיצוני לטיפול

טיפול תרופתי או פסיכותרפי יכולים לסייע בהפחתת הסימפטומים של דיסתימיה, אך הם לא יטפלו בשורש הבעיה כל עוד האדם ממשיך לחפש את האושר מחוץ לעצמו. כל עוד האדם מאמין כי האושר תלוי בגורמים חיצוניים, הוא ימשיך לחוות תסכול וחוסר סיפוק, גם אם הסימפטומים שלו ישתפרו.

העבודה הפנימית

העבודה הפנימית היא תהליך של חקירה עצמית והבנה עמוקה של המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו. היא כוללת את היכולת לזהות ולערער על דפוסי חשיבה שליליים, לפתח קבלה עצמית, וללמוד כישורים חדשים להתמודדות עם קשיים.

CBT ו-ACT ככלי לטיפול

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול בקבלה ומחויבות (ACT) הם גישות טיפוליות יעילות לטיפול בדיסתימיה. CBT עוזר לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים והתנהגויות לא אדפטיביות, ואילו ACT מלמד קבלה של מחשבות ורגשות קשים, ומעודד פעולה מתוך ערכים אישיים.

ההתנגדות הסביבתית

כאשר אדם מתחיל תהליך של שינוי, הוא עשוי להתקל בהתנגדות מצד הסביבה. אנשים הסובבים אותו עשויים להרגיש מאוימים או לא נוחים עם השינוי, במיוחד אם הם התרגלו לתפקיד של "המושיע" או "הקורבן".

מחקרים התומכים

מחקרים רבים מצביעים על יעילותן של טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים וטיפולים בקבלה ומחויבות לטיפול בדיסתימיה. מחקרים אלה מדגישים את החשיבות של עבודה על השינוי של דפוסי החשיבה וההתנהגות, וכן על פיתוח קבלה עצמית.

לסיכום

דיסתימיה היא הפרעה מורכבת הדורשת גישה טיפולית מקיפה. הטיפול בדיסתימיה אינו מסתכם רק בהפחתת הסימפטומים, אלא כולל גם עבודה עמוקה על השינוי של תפיסות העולם וההתנהגויות. על ידי שילוב של טיפול תרופתי, פסיכותרפיה ועבודה עצמית, אנשים הסובלים מדיסתימיה יכולים לשפר משמעותית את איכות חייהם ולהגיע לאושר פנימי עמוק.

הערה חשובה: חשוב לציין כי כל אדם חווה את הדיסתימיה בצורה ייחודית, והמידע המוצג בפוסט זה הוא מידע כללי ואין לראות בו תחליף לייעוץ מקצועי.