האם הגוף שלך זוכר את הטראומה?

הקשר המפתיע בין הזיכרון למערכת החיסון

האם אי פעם חזרתם למקום שבו חוויתם אירוע קשה ופתאום הרגשתם שכל הגוף שלכם נדרך? אולי אפילו הרגשתם פיזית לא טוב, כאילו המערכות שלכם קורסות? זה לא רק בראש שלכם. מחקרים חדשים בתחום האימונולוגיה והמוח חושפים כי מערכת החיסון שלנו קשורה בצורה הדוקה הרבה יותר למוח ולזיכרון ממה שחשבנו עד היום.

הזיכרון שלא ידעתם שקיים בגוף

חוקרים מהטכניון, בהובלת ד"ר תמר קורן ופרופ' אסיה רולס, גילו שאזור במוח הנקרא הקורטקס האינסולרי, האחראי בין השאר על חישת מצבו הפנימי של הגוף, שומר טביעת אצבע של אירועי דלקת שהתרחשו בעבר. במחקר על עכברים עם דלקת מעיים, החוקרים תייגו את קבוצות הנוירונים שהיו פעילות בזמן הדלקת. לאחר שהדלקת חלפה לגמרי, הם הפעילו מחדש את אותם נוירונים באמצעות שיטה גנטית מדויקת במעבדה. התוצאה הפתיעה גם את החוקרים: הדלקת חזרה, ממוקדת בדיוק באותו איבר שבו התרחשה במקור.

בשיחה של ד"ר אנדרו הוברמן בפודקאסט Huberman Lab עם ד"ר מקס קרומל, פרופסור לאימונולוגיה וביולוגיה של סרטן מ־UCSF, הורחב הרעיון הזה צעד אחד קדימה. ד"ר קרומל תיאר כיצד מערכת החיסון מתפקדת למעשה כמערכת חישה דינמית ששומרת מעין פנקס של מצבים פנימיים ומשתנה לאורך החיים. הוא התייחס לאפשרות שגירויים הקשריים או זיכרונות עשויים להיות קשורים לסטטוס חיסוני, אך הדגיש זאת בזהירות הראויה כתחום מחקר מתפתח ולא כעובדה סגורה.

חשוב לומר בבירור את גבולות המדע. המחקר המרכזי נעשה במעבדה על עכברים בהפעלה מלאכותית של המוח, ולא עסק בבני אדם, בטראומה נפשית או בחרדה. עם זאת, עצם ההבנה שהמוח יודע לשמר ולהפעיל מחדש דפוס פיזיולוגי שלם על סמך פעילות עצבית והקשר סביבתי, מספקת מסגרת רעיונית מעניינת להבנת התופעה המוכרת בקליניקה שבה מטופלים חווים תגובה גופנית עזה למול טריגרים שונים בהווה.

מה זה יכול ללמד אותנו על תגובות הגוף למצבי לחץ

כשאנחנו בוחנים את הממצאים הללו דרך העדשה הטיפולית, אפשר להתחיל להבין למה תגובת הגוף מרגישה כל כך מוחשית גם כשהסכנה כבר חלפה מזמן. הבעיה נוצרת כשגירוי קטן ביום יום, כמו ריח מסוים, צליל או הקשר סביבתי, מהווה רמז שגורם למערכת להתארגן מחדש כאילו האיום נוכח כאן ועכשיו. הגוף פשוט נאמן מאוד למה שלמד בעבר ולדפוסים שנוצרו בו.

איך ההבנה הזו פוגשת את העבודה הטיפולית

הגישה המודרנית בטיפול אינה מנסה להילחם בתגובות הגוף או למחוק זיכרונות. במקום זאת, העבודה מתמקדת בשינוי ההקשר והסביבה הפנימית שלנו. אנחנו לומדים לזהות מתי הגוף מפעיל תגובה ישנה, ולהבין שהתגובה הזו נועדה במקור להגן עלינו, גם אם היא אינה רלוונטית עוד למציאות הנוכחית. השינוי הזה לא מגיע מפתרון קסם אחד, אלא מסדרה של צעדים קטנים שמשפיעים בהדרגה על מערכת העצבים ומאפשרים לה ללמוד שהיא בטוחה כאן ועכשיו.

המסר החשוב ביותר הוא תקווה. הגוף שלכם אינו מקולקל. עם הליווי והתרגול הנכונים, מערכת העצבים יכולה ללמוד דפוסי תגובה גמישים ומותאמים יותר.

שאלות נפוצות

האם מחשבות לבדן יכולות לגרום לי לחלות פיזית?

לא במובן הפשטני של אמירת משפטים כאלה ואחרים לעצמנו. כפי שאימונולוגים מדגישים, תאי החיסון אינם מגיבים לתוכן המילולי של המחשבות, אלא למצבי המוח ולמצב הרגשי או הגופני העמוק שמלווה אותן. המחקרים מראים שהמוח מסוגל להשפיע על דפוסים פיזיולוגיים באמצעות פעילות עצבית ותלוית הקשר, אך זהו אינו תהליך מכני פשטני של שליטה במערכת החיסון באמצעות מילים.

למה אני מרגיש תסמינים גופניים של חרדה גם כשאין סכנה ברורה?

זהו הביטוי של זיכרון תלוי הקשר. מערכת העצבים מזהה רמזים סביבתיים או פנימיים המזכירים לה אירוע קודם, ומכינה את הגוף לתגובה מראש, גם אם בהווה אין סכנה ממשית.

האם טיפול רגשי יכול לתכנת מחדש את מערכת החיסון?

חשוב לומר בבירור שטיפול נפשי אינו מתכנת ישירות את מערכת החיסון. מה שטיפול כן עושה הוא לסייע בוויסות התגובה של מערכת העצבים ללחץ, וכאשר מתרחש ויסות עמוק ברמת מערכת העצבים, יש לכך השפעה חיובית מצטברת על תהליכים פיזיולוגיים שונים בגוף.

האם הגוף יכול לשכוח טראומה?

הגוף הוא מערכת גמישה ובעלת יכולת הסתגלות עצומה. הזיכרון עצמו אינו נמחק, אך אפשר לאמן את המערכת בהדרגה לדפוס תגובה חדש, בריא ומאוזן יותר, דרך חוויות מתקנות והתנסויות חוזרות.

הפוסט מבוסס על מחקרם של ד"ר תמר קורן ופרופ' אסיה רולס מהטכניון, שפורסם בכתב העת Cell, ועל דיונים מדעיים מתוך הפודקאסט Huberman Lab בהשתתפות ד"ר אנדרו הוברמן וד"ר מקס קרומל מ־UCSF.