למה כל כך קשה לנו להיות מאושרים?

אלן דה בוטון, כאב נפשי וטיפול ACT – מבט טיפולי עמוק

"למה אני לא מאושר?" היא אחת השאלות הנפוצות ביותר שאנשים מקלידים בגוגל כשהם מחפשים טיפול רגשי. לא תמיד השאלה מגיעה מתוך משבר גדול או דרמה חריפה. לעיתים היא עולה דווקא כשהחיים, על פניו, "בסדר": יש עבודה, יש זוגיות, אין אסון ברור. ובכל זאת, בפנים יש תחושה מתמשכת של כובד, חוסר סיפוק או שקט שלא באמת שקט.

ההנחה האינטואיטיבית היא שמשהו חסר, או שמשהו צריך להשתנות כדי שארגיש סוף סוף טוב. אבל ייתכן שהקושי אינו נעוץ בכמות הכאב שיש בחיים, אלא באופן שבו אנחנו מנסים להיפטר ממנו. אנחנו משקיעים מאמץ אדיר בלהרגיש טוב, במקום ללמוד איך לחיות חיים טובים גם כשלא מרגישים טוב.

למה אנחנו לא מאושרים גם כשהחיים "בסדר"?

אלן דה בוטון מציע תפיסה מפוכחת אך משחררת: אושר אינו מצב קבוע, יעד שיש להגיע אליו או תוצאה של חיים "נכונים". הוא מיומנות נפשית. זוהי היכולת לשאת את הפער בין מה שציפינו לו לבין מה שיש בפועל, מבלי להסיק מכך שמשהו פגום בנו.

הפער הזה, שבין אידיאל למציאות, מלווה כמעט כל אדם חושב. אנחנו משווים את חיינו למה ש"אמור להיות", למה שאחרים מציגים, או למה שהבטיחו לנו סיפורים תרבותיים על הצלחה, זוגיות ואושר. בתוך הפער הזה נולדים תסכול, חרדה ובושה, ולעיתים גם תחושת כישלון שקטה שקשה לשים עליה אצבע.

כאן נכנס טיפול ACT (טיפול בקבלה ומחויבות). במקום לשאול "איך נפטרים מהכאב?", ACT שואל שאלה אחרת לגמרי: איך חיים חיים בעלי ערך ומשמעות, גם בנוכחות כאב נפשי, חרדה או אי־ודאות?

כאב נפשי הוא לא סימן שמשהו לא בסדר בכם

בספרו "The Course of Love" מתאר דה בוטון בלבול אנושי עמוק: אנחנו נוטים לפרש כאב רגשי כהוכחה לכישלון אישי. אם קשה לנו, כנראה בחרנו לא נכון. אם אנחנו לא מאושרים, אולי משהו אצלנו מקולקל.

גישת ה-ACT יוצאת מנקודת הנחה הפוכה: כאב נפשי אינו תקלה במערכת, אלא חלק בלתי נפרד מחיים שיש בהם אכפתיות, קשר ומשמעות. חרדה מופיעה כשמשהו חשוב לנו. עצב מופיע כשיש אובדן או פער. הבעיה מתחילה לא בכאב עצמו, אלא במאבק המתמיד בו.

הניסיון לא להרגיש – להסיח, להדחיק או לשלוט – הוא זה שמצמצם את החיים ומחזק סבל מתמשך. ככל שאנחנו נאבקים בכאב, כך הוא נוכח יותר ומנהל יותר החלטות.

איך חיים עם כאב נפשי בלי לוותר על החיים?

העבודה המעשית ב-ACT מתחילה בזיהוי דפוסי ההימנעות. בכל פעם שעולה רגש לא נעים, אפשר לשאול בעדינות: ממה אני מנסה להימנע עכשיו? לפעמים זו גלילה אינסופית בטלפון, לפעמים עבודה עד שעות מאוחרות, ולפעמים התרחקות רגשית מאנשים קרובים. אין כאן אשמה, רק סקרנות.

השלב הבא הוא פיתוח היכולת לשהות עם הכאב עצמו, דרך תשומת לב פשוטה לגוף: איפה זה מורגש? לחץ בחזה? כובד בבטן? כיווץ בגרון? כשמפסיקים להילחם ברגש, גם אם הוא לא נעלם, הוא לרוב מאבד מכוחו. האנרגיה שהושקעה במאבק מתפנה.

ומתוך המקום הזה מתאפשרת הבחירה החשובה ביותר: פעולה לפי ערך. לא לפי מה שיקל עכשיו, אלא לפי מי שחשוב לכם להיות. להיות נוכחים בקשר גם כשיש פחד, ליצור גם כשיש ספק, לפעול גם כשהכאב עדיין שם.

אושר אינו היעדר כאב. הוא היכולת ללכת עם הכאב לכיוון שחשוב לך.

שאלות נפוצות על אושר, כאב וטיפול ACT (FAQ)

אם אקבל את הכאב, האם זה אומר שאני מוותר?
לא. קבלה ב-ACT אינה כניעה אלא הפסקת מאבק שמכלה אנרגיה. ככל שאנו נאבקים בכאב, הוא נוכח ומורגש יותר. כשמפסיקים להילחם ברגש, הוא חוזר ל"גודלו הטבעי", ומתפנה מקום לפעולה, לשינוי ולחיים רחבים יותר.

האם טיפול ACT הוא סוג של חשיבה חיובית?
להפך. ACT אינו מנסה לשנות מחשבות שליליות לחיוביות. הוא מלמד איך לא לתת למחשבות ולרגשות לנהל את ההתנהגות, ואיך לפעול לפי ערכים גם כשהחוויה הפנימית קשה.

איך מתחילים לעבוד עם ACT ביומיום?
אפשר להתחיל בצעד קטן: זהו רגש אחד שממנו אתם נוטים לברוח, תארו אותו במונחים גופניים בלבד, ואז בחרו ערך אחד חשוב ועשו פעולה קטנה אחת בשירותו. אם הרגש נשאר, זה לא כישלון אלא תרגול.

בואו נתחיל לתרגל גמישות פסיכולוגית

אם אתם מרגישים שהמאבק להיות מאושרים מעייף אתכם, ושאתם מוכנים להחליף את הניסיונות הבלתי פוסקים "לתקן" את עצמכם בלמידה של מיומנות חיים חדשה, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר.

בגישת NeuroFlex ACT נלמד יחד איך להחזיר אתכם למושב הנהג: לא כדי להעלים את הכאב, אלא כדי שהוא יוכל להישאר במושב האחורי בזמן שאתם נוסעים לכיוון שבאמת חשוב לכם.

רוצים לשמוע עוד? אני כאן.