ריצוי כתגובה לטראומה: האם אתם מרצים?

כשרצון להמנע מעימות הופך למלכודת

"אני תמיד שם בשביל כולם, אבל מי שם בשבילי?" שאלה זו, המוכרת לרבים, מעידה על דפוס התנהגות נפוץ הנקרא "ריצוי". אנשים המזהים עצמם עם דפוס זה, נוטים להעדיף את צרכי הזולת על פני צרכיהם האישיים, מתוך רצון עז לרצות ולפייס. אך מה עומד בבסיס תגובה זו?

תגובת הריצוי: מעבר לתפיסה הבסיסית

תגובת הריצוי אינה רק נטייה אישיותית, אלא לעיתים קרובות משקפת מנגנון הישרדות עמוק, שורשיו טמונים בחוויות טראומטיות. פיט ווקר, חלוץ בתחום הטראומה המורכבת, הציע את מודל "ארבעת ה-F" כדי להסביר את מגוון התגובות לטראומה. ווקר זיהה ארבע אסטרטגיות התמודדות עיקריות: Fight (הילחם), Flight (ברח), Freeze (תקיעות) ו-Fawn (ריצוי).

ריצוי כחלק ממגוון תגובות לטראומה

מודל ה"ארבעה F" של ווקר סיפק מסגרת חשובה להבנת תגובות לטראומה, אך מחקרים מאוחרים יותר הרחיבו את התמונה. חוקרים זיהו מגוון רחב יותר של תגובות, ביניהן: Fumble (התנהגות מבולבלת), Forget (דיכוי זיכרונות), Fabricate (יצירת סיפורים שוטפים), Fraternise (התנהגות עדר) ו-Flop (או Faint) – התמוטטות פיזית או נפשית כתגובה למצב מאיים. תגובות אלו מדגישות את הגמישות והמורכבות של התגובות האנושיות לטראומה.

הקשר בין טראומה מורכבת לתגובת הריצוי

בין מגוון התגובות הללו, ריצוי הוא תגובה שכיחה אצל אנשים שחוו טראומה מורכבת בילדות. ילדים שלמדו כי הביטוי העצמי עלול להוביל לפגיעה, עשויים לדכא את רגשותיהם ורצונותיהם כדי לשמור על שלום ביתי. חוסר האמון בבוגרים ובסביבה גורם להם להאמין כי רק על ידי שירות לאחרים הם יזכו להערכה.

השלכות ארוכות הטווח של הריצוי

תגובת הריצוי, ששימשה כהגנה בילדות, עלולה להפוך למכשול בהווה. היא עלולה להוביל:

• לקשיים בינאישיים: פחד להביע את הדעה, קושי לסרב, וקושי בבניית גבולות.
• דימוי עצמי נמוך: תחושה מתמדת של חוסר מספיקות וחוסר ערך.
• חרדה ודיכאון: עומס רגשי כתוצאה מהדחקת הצרכים האישיים.

סימנים נפוצים של תגובת הריצוי:

• ביטול עצמי והקטנת הצרכים, העדפות והרצונות האישיים: "לא משנה לי לאן לצאת, לאן בא לכם?", "אני בסדר עם כל דבר", "אני בסדר, תספר לי עליך".
• קושי תמידי לומר "לא".
• נטייה לקחת על עצמך יותר מדי אחריות: במיוחד בעבודה בצוות, גם אם זה על חשבון עצמך.
• קושי להביע את דעתך וספק מתמיד במחשבות, רגשות וגבולות אישיים.
• תחושה ש"אסור" לך להיות כועס, מאוכזב או מתוסכל.
• תחושה שאת.ה מזויף או לא אמיתי במערכות יחסים.
• אחריות יתר לתגובות הרגשיות של אחרים.
• הליכה על קליפות ביצים ליד אחרים.
• צורך מיידי לסלוח, לוותר או להתנצל, על מנת להימנע ממתח או עימות.
• פחד גדול מלאכזב אחרים.
• "העלמות" או "התנתקות" במצבי עימות, כדי להרגיע את האדם השני.

כיצד להתמודד עם תגובת הריצוי?

טיפול פסיכולוגי, כגון CBT או ACT, יכול לסייע לאנשים להבין את שורשי התגובה הזו ולפתח אסטרטגיות בריאות יותר להתמודדות עם מצבים קשים. הטיפול מאפשר לעבד את הטראומה, לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות ולפתח כישורים חברתיים חדשים.

לסיכום

תגובת הריצוי, שמקורה לעיתים קרובות בטראומה, היא מנגנון הישרדות שנועד להגן עלינו. עם זאת, היא עלולה להפוך למלכודת שמשאירה אותנו ריקים מבפנים. הבנת הקשר בין טראומה לריצוי, על רקע מגוון התגובות האנושיות לטראומה, היא הצעד הראשון בדרך לשחרור מדפוס התנהגות זה ופיתוח חיים מלאים יותר.

הערה: פוסט זה נועד למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין להחליפו בעצה רפואית. במידה ואתם חווים קשיים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע.