בנייה מחדש של אמון אחרי הטראומה עם ACT ממוקד טראומה (TF-ACT)

אובדן האמון לאחר טראומה הוא תגובה טבעית ואנושית רווחת. כאשר אנשים חווים טראומה, בין אם מדובר באירוע בודד ובין אם מדובר בחשיפה ממושכת לנסיבות קשות, עצם תפיסת העולם שלהם יכולה להיקרע לגזרים. השבר הזה מוביל לעתים קרובות למפל רגשות, כולל תחושת חוסר אמון שחודרת ומתפשטת כלפי עצמך, אחרים והעולם בכלל.

1. אמון בעצמי: שחיקת התפיסה העצמית אחרי טראומה

לטראומה יש דרך ייחודית לשחוק את תחושת העצמי שלנו. בין אם מדובר בספק ביכולות שלנו, החוסן או אפילו הזהות שלנו, ההשפעה על האמון העצמי אינה ניתנת להכחשה. האופי המכריע של אירועים טראומטיים יכול לנפץ את אמונות הליבה שאחזנו בהן לגבי הכוח והעמידות שלנו, וליצור מרחב טבעי של ספק וחשש.

2. אמון באחרים: הצללים המתמשכים של הטראומה

לטראומה יש את הכוח לנפץ לא רק את האמון שלנו בעצמנו אלא גם את האמונות שלנו לגבי אחרים. הפרת האמון, בין אם באמצעות התנהגות אכזרית, בגידה ישירה או אף בבגידה נתפסת, על ידי אנשים המעורבים באירוע הטראומטי, יכולה להטיל צל כבד ומתמשך על היכולת שלנו לסמוך על אחרים. האינסטינקט האנושי להגן על עצמו מפני פגיעה פוטנציאלית עשוי להוביל לאסטרטגיות של סגירות והתגוננות ולהיסוס להיפתח רגשית.

3. אמון בעולם: ניווט באי הוודאות של החיים

העולם שהיה מוכר פעם, שנתפס כמקום בטוח, יכול להפוך למקור של אי ודאות וסכנה לאחר טראומה. השינוי הזה הוא תגובה טבעית למודעות החדשה של החיים הבלתי-צפויים. הטראומה לא רק מאתגרת את התפיסה העצמית שלנו ואת האמון באחרים, אלא גם מאלצת הערכה מחדש של האמונות הבסיסיות שלנו לגבי העולם.

חוסר אמון בהתנהגויות והתוצאות ההרסניות שלהן:

ערנות יתר: אנשים עשויים לפתח מודעות קיצונית ולעיתים רבות מוגזמת לאיומים פוטנציאליים, מה שמוביל לעירנות ולחשדנות מתמדת. ערנות יתר זו עלולה להלחיץ מערכות יחסים, מכיוון שאחרים עלולים להרגיש שהם תחת זכוכית מגדלת, נבדקים בקפידה או שלא מאמינים בהם.

הימנעות: תגובה נפוצה לטראומה היא הימנעות ממצבים או מאנשים המזכירים את האירוע הטראומטי. אמנם בתחילה המנעות שנחשבת כאמצעי הגנה, עלולה להפוך להימנעות ממושכת ולעכב את הצמיחה האישית ולהגביל הזדמנויות לחיבור ושמחה.

בידוד: אנשים מסוימים, המתמודדים עם תחושת ביטחון מופחתת, עשויים לסגת מאינטראקציות חברתיות. בידוד יכול להעצים את תחושות הבדידות ולתרום למעגל של חוסר האמון ותחושת חוסר השייכות, ולהתרחקות ממקורות תמיכה פוטנציאליים.

שליטה בהתנהגות: ניצולי טראומה עשויים להפגין נטיות שליטה כאמצעי להחזרת תחושת הסדר והוודאות. עם זאת, שליטה מוגזמת עלולה להלחיץ מערכות יחסים ולעכב את הפיתוח של האמון ההדדי.

הבנת התגובה הטבעית לטראומה:

מול טראומה, שחיקת האמון הזו היא תגובה אנושית טבעית – מנגנון הסתגלותי המסייע לנווט בביטחה יחסית בעולם שהפך לפתע בלתי צפוי ומאיים. אובדן האמון הופך למנגנון הגנה, ניסיון להתגונן מפני פגיעה אפשרית בסביבה שהוכיחה את עצמה כבלתי צפויה, בוגדנית ולא בטוחה.

ACT ממוקד טראומה (TF-ACT): גילוי וטיפוח מחדש של אמון

הדרך לגילוי מחדש של אמון היא תהליך משותף בין המטופל למטפל ACT ממוקד טראומה (TF-ACT). המטפל משמש כמדריך תומך, יוצר מרחב בטוח עבור המטופל לחקור ולבטא את הפגיעות שלו. אך יחד עם זאת, המטפל מעצים את הלקוח להחזיר לעצמו את האומץ, הכוח והאחריות הדרושים כדי לגלות מחדש את מה שמשנה באמת, לפעול ולעשות את מה שחשוב ולבנות מחדש את חייו.

עבודת צוות מטפל-מטופל בהתחדשות:

בשיתוף הפעולה בין המטופל.ת למטפל האמון נבנה מחדש ומתחדש. באמצעות תרגול מיינדפולנס, קבלה ופעולה מחויבת, המטופלים לומדים מיומנויות המסייעות להם לנווט במורכבות המרחב הרגשי שלהם. המטפל מעניק הדרכה, מציע כלים לניהול מחשבות ורגשות מטרידים, טיפוח חמלה עצמית ומעודד פתיחה הדרגתית לזולת.

העצמת המטופל בעקבות טראומה:

העצמה נמצאת בליבה של ACT ממוקד טראומה. המטפל מעצים את המטופלים לקחת חלק פעיל במסע הריפוי שלהם, תוך שהוא משרה תחושת מוכנות ושליטה. יחד, הם חוקרים ערכים, מציבים יעדים משמעותיים ופועלים לקראת חיים עשירים ומלאי משמעות.

מסקנה: מסע ההתחדשות

גישת ה-ACT ממוקדת טראומה (TF-ACT) מכירה בכך שגילוי מחדש של אמון אינו נתיב ליניארי אלא מסע טרנספורמטיבי. יחד, המטופל והמטפל מנווטים בין המורכבויות, מטפחים חוסן, הסתגלות ושיקום הדרגתי של האמון העצמי, וכמו כן האמון באחרים ובעולם. המאמץ המשותף בעבודת הצוות של המטופל-מטפל גם יחד, מסייעים רבות להתגברות על תוצאות הטראומה ואימוץ חיים המתחדשים באמון ובמטרה.