אגורפוביה – בַּעַת חוּץ, וטיפול קוגניטיבי התנהגותי LI CBT

אגורפוביה – בַּעַת חוּץ, וטיפול קוגניטיבי התנהגותי LI CBT

אגורפוביה (בעת חוץ – בעברית) היא שם כולל של חרדה נפוצה יחסית, ואשר כוללת סוגים שונים של פוביות ספציפיות המופיעות בשילוב או לבד – כאשר מדובר בפחד ממצב אחד נהוג להתייחס לכך כפוביה ספציפית ואילו לשילוב כולל יותר של מצבים, נהוג להשתמש בשם אגורפוביה. מאחר והחרדה הזו נפוצה, חברי קבוצת 'שאל את המטפל' רבים פונים אלי בתור מטפל CBT בעצימות נמוכה, בבקשות עזרה והסבר לגביה. אחד מהם הוא יהונתן (שם בדוי) ששלח את השאלה הבאה:

מהי אגורפוביה (בעת חוץ)

אגורפוביה או בעברית בַּעַת חוּץ, היא הפרעת חרדה המאופיינת על ידי פחד אינטנסיבי הקשור במצבים בהם מרגיש האדם חשש לחייו או לבריאותו ומאמין כי לא יוכל לקבל בהם עזרה ואשר בריחה על נפשו עלולה להיות קשה עד בלתי אפשרית או מביכה ביותר. מקרים או מצבים אלו מהם מנסה להמנע הסובל מאגורפוביה יכולים להיות מלווים בהתקפי פאניקה (או תסמיני פאניקה) כלומר בפחד וחרדה קיצוניים ומוגזמים ולעיתים רק בפחד מלקבל התקף כזה.

ה- ICD – מגדיר בריאות הנפש האירופאי, מתייחס לאגורפוביה כאל הפוביה המגבילה ביותר מבין כל הפוביות, הגבלה זו עלולה להיות כה חמורה עד שחלק מהסובלים ממנה אינם מסוגלים לצאת מפתח ביתם. כאשר האגורפוביה גורמת לסובל ממנה להמנע מיציאה מביתו היא עלולה לגרום לו סבל רב, פגיעה חברתית קשה, בהתפתחותו האישית ואף פגיעה במקור פרנסתו.

כיצד מאבחנים אגורופוביה

קיימות שתי גישות מרכזיות שונות לאיבחון אגורופוביה, האמריקאית (DSM) והאירופית (ICD). בגישת ה- DSM האגרופוביה מאובחנת בהקשר עם פאניקה, ומובדלת מפוביה ספציפית ומפוביה חברתית (חרדה חברתית). כמו כן, על פי ה- DSM יש לפסול השפעת שימוש בסמים או תרופות העלולות לעורר תסמינים זהים לאגורפוביה. בנוסף יש לפסול השפעת מחלות המעוררות תסמינים הגורמים להתנהגות האופיינית לאגורופוביה, אך מבוססות על פחד הגיוני (לדוגמא מחלת קרוהן הגורמת לפחד משילשולים ללא שליטה בציבור) למעט מקרים בהן הפחד מוגזם מאוד.

על פי גישת ה- ICD, אגורפוביה תיקבע אם החרדה של המטופל תתרחש בעיקר בלפחות שניים מתוך ארבעה מצבים ספציפיים: קהל; מקומות ציבוריים; כאשר מטייל לבד; או בטיול רחוק מהבית. לעומת הDSM, מדגיש ה ICD דווקא את הבידול מול הפרעה דלוזיונלית (מחשבות שווא), הפרעה אובססיבית או אפיזודה דיכאונית.

שתי הגישות מדגישות כגורם איבחוני, כי אגורפוביה גורמת להמנעות מהסיטואציה המפחידה. בנוסף לכך איבחון מלא של אגורפוביה יכול להקבע אחרי בדיקת רופא, אשר יפסול את האפשרות של גרימת התסמינים כתוצאה ממחלה או מפגיעה.

כיום ישנם שאלונים הנחשבים יעילים והמסייעים גם הם ברמה טובה באיבחון האגורפוביה.

ההבדל בין אגורפוביה לבין פוביה חברתית

לעיתים תסמיני האגורפוביה עשויים להראות כפוביה (חרדה) חברתית אולם, ההבדל בניהם ברור. באגורפוביה החרדה נובעת מהפחד האישי ותחושותיו הפיזיות עצמו ואילו הסובל מהפוביה החברתית חושש יותר מהתייחסותם וקבלתם של האחרים אותו.

מהם הגורמים לאגורפוביה

ככל הנראה יש מספר גורמים שונים העלולים לגרום להתפתחות אגורפוביה. עיקר הגורמים המשוערים הן נטייה גנטית, כלומר רגישות לאגורפוביה העוברת בתורשה, אופי מולד, תגובה למחלה (בעיקר בדרכי הנשימה), אירועים מכוננים טראומתיים, התנהגות נרכשת הנלמדת מהתנהגותם של אחרים ולבסוף במקרים מסויימים אצל בנות תחושת חוסר אונים, חולשה ופגיעות במצבים מסויימים.

מהם התסמינים של אגורפוביה

הסימפטומים של אגורפוביה עשויים לכלול אחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• רַעַד
• זיעה פיתאומית
• דפיקות לב
• פרסטזיה (תחושות עקצוץ או "סיכות ומחטים" בידיים או ברגליים)
• בחילה או שלשול
• עייפות
• דופק מהיר או קצב נשימה מוגבר
• תחושה של אבדון הממשמש ובא

הטיפול באגורפוביה

הטיפול באגורפוביה מתחלק לרוב בין טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטר ובין טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפולים אלו יכולים להשתלב זה בזה, בהתאם לצורך ולחומרת האגורפוביה.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT או LI CBT, משתמשים בטכניקות טיפול הקרויות חשיפות. במסגרת החשיפה נחשף בהדרגה המטופל הסובל מאגורפוביה, אל המצבים הגורמים לו לחשש. ככל שהמטופל נחשף בהדרגה ובצורה בטוחה, שוב ושוב למצב ממנו הוא פוחד, רמת הפחד מתמתנת ופוחתת עד לרמה המאפשרת את הפסקת ההמנעות ממצב זה.

בנוסף במסגרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי LI CBT מתבצע בעזרת מטפל CBT בעצימות נמוכה (מטפל סי בי טי בעצימות נמוכה), גם תהליך הקרויי הבנייה קוגניטיבית. בתהליך זה לומד המטופל לזהות חשיבה לא מועילה הגורמת לחרדות, ולתת לה מענה מאזן המאפשר לו לנהוג בדרך אדפטיבית ומועילה, כלומר הפסקת ההמנעות המזיקה במקרה של אגורפוביה.

הבשורה הטובה היא, כי עם טיפול נכון, 90% מהמאובחנים עם אגורפוביה יכולים להתאושש ולחדש חיים נורמליים.