הילחם או ברח, לחץ, חרדה, פאניקה ומנגנון הישרדות

מידי פעם אני כותב בפוסטים על מנגנון ההישרדות המוטמע בגופנו "הילחם או ברח", אך מאחר ואני מקבל פניות חוזרות לבקשת הסבר יותר מפורט על הסיבות להפעלתו ודרך פעולתו, נראה לי חשוב להסביר את העיניין. מעיין (שם בדוי) מקבוצת "שאל את המטפל" פנתה אלי בשאלה הבאה:

מהו מנגנון "הילחם או ברח"

על פי ההגדרה המקובלת תגובת "הילחם או ברח" היא תגובה פיזיולוגית ומנטאלית של הגוף לאירוע הנתפס כאיום ממשי להישרדות (כמו מפגש מפתיע ביער עם בעל חיים טורף). יונקים ובניהם כמובן האדם מגיבים לאיומים בהפעלה מוגברת של מערכת העצבים הסימפתטית, במטרה להכין את הגוף פיזית ומנטלית ללחימה בגורם המאיים או לשם בריחה ממנו . הפעלה מוגברת זו של מערכת העצבים הסימפתטית, שולטת על תפקודי גוף לא רצוניים כגון נשימה, לחץ דם, פעימת לב, התרחבות או התכווצות של כלי הדם ושל דרכי נשימה בריאות. בנוסף פעילות המערכת העיצבית הזו של מנגנון "הילחם או ברח" מספק לגוף מספק לגוף פרץ חומרי אנרגיה ע"י פירוק חומצות שומן ושיחרור גלוקוזה לזרם הדם כדי לאפשר לגוף לפעול בעוצמה מירבית.

מערכת עיצבית סימפתטית זו של מנגנון "הילחם או ברח" אמורה לפעול כל עוד האיום הממשי נמשך, אך לאחר שהאיום חולף מערכת עיצבית מקבילה " הפאראסימפתטית" נכנסת לפעולה ופועלת כדי להחזיר את הגוף לתיפקוד רגיל של מצב שיגרה ורגיעה.

איך בתכלס מנגנון "הילחם או ברח" עובד

כאשר אנו מבחינים בחיישנים שלנו, העייניים, חוש המשוש, השמיעה או אפילו תחושות בטן, באיום, או למעשה מפרשים דבר כל שהוא כאיום עלינו, מופרשים מיידית במח הורמונים ונוירוטרנסמיטורים המכניסים את הגוף לפעולה. זוהי למעשה ההתנעה של מנגנון "הילחם וברח".

עיקר ההורמונים המופרשים בשלב זה הם אדרנלין וקורטיזול, דבר שגורר עליה מיידית בלחץ הדם, גלוקוזה וחומצות שומן מפורקות משוחררים לדם ומספקים תיגבור ודחיפה אנרגתית משמעותית, ובמקביל מתרחשת ירידה בפעילות מערכת החיסון. שיפור זרימת הדם, הרחבת נתיבי האויר מסייעים בהעלאת חימצון המוח ושיפור יכולות הביצוע שלו, המוטוריקה, הערנות וחדות החושים. פעולות אלו מכינות את מערכת השרירים לפעילות בעוצמה להילחם או לברוח.

בפעולות אלו משתתפים כימיכלים, נוירוטרנסמיטורים, נוירופפטידים שונים נוספים, המופרשים במוח ולזרם הדם במספר גלים ותפקידם לווסת "כיבוי" מערכות מיותרות מצד אחד ומתן עוצמה גדולה ותחזוק לאורך זמן קיום האיום למערכות אחרות הנדרשות להישרדות מצד שני.

הפעלת מנגנון "הילחם או ברח" נעשת במהירות עצומה ולמעשה פעילותה מתחילה עוד לפני עיבוד מלא של בנתונים שהתקבלו במוח באמצעות הראייה או השמיעה. כך מנגנון זה עשוי להציל אותנו ע"י אינסטינקטים, כמו קפיצה הצידה בבריחה ממכונית הטסה במהירות ומפתיעה אותנו בכביש.

האפקט המיידי על הגוף של מנגנון "הילחם או ברח" עלול לגרור אחריו תופעות פיזיולוגיות שונות המגבירות את הלחץ, החרדה ולעיתים גם את האגרסיביות עוד יותר. בין תופעות אלו ניתן למצוא את התופעות:

• האצת פעולת הלב והריאות (דפיקות לב ודופק מהיק)
• חיוורון או הסמקה
• האטה של פעולות העיכול, בטן מתהפכת ובחילות
• התכווצות של כלי הדם בחלקים רבים של הגוף, בעיקר בחלקים החיצוניים כמו העור, כדי למנוע אובדן דם במקרה פציעה והן תורם להספקת דם רבה יותר למערכת השרירים, דבר הגורם לתחושת קור ולהזעה קרה.
• עיכוב של בלוטת הדמעות (אחראי על ייצור דמעה) והרוק וגרימת תחושה של יובש בפה.
• התרחבות של האישונים בעיניים וראיית מינהרה (Tunnel vision)
• הרפיה של שלפוחית השתן
• אובדן שמיעה
• חוסר שליטה ורעידות
• קושי בנשימה
• כאבים בחזה
• חוסר שקט ורוגע
• קהות או עקצוץ בידיים או ברגליים
• מתח והתקווצויות שרירים
• סְחַרחוֹרֶת
• גלי חום
• תחושת חולשה ברגליים ובידיים
• בלבול ופגיעה בקשב והריכוז
• קרישיות דם מהירה למניעת איבוד דם במקרה פציעה
• תפישה של כל דבר כשלילי או מסוכן (כמו ראייה דרך פילטר שלילי)
• הערכות מצב ויכולת שלא משקפות את המציאות, הן כלפי הסביבה והן כלפי האדם עצמו
• הפגנת עויינות ואגרסיביות

"הילחם או ברח" או "הילחם, קפא או ברח"

למעשה מנגנון "הילחם או ברח" כולל אפשרות נוספת של קפיאה במקום, או חוסר תגובה משתק. בשל עובדה זו יש המכנים את מנגנון ההישרדות הזה בשם הארוך יותר "הילחם, קפא או ברח".

תגובת הקיפאון במקום או השיתוק, מוכרת בעולם החי ומקורה ככל הנראה בתיקוות החיה המותקפת כי הטורף לא יבחין בה בשל חוסר תנועה, או שיאבד עיניין בחושבו כי מדובר בגופה. אנו מזהום תגובה כזו גם אצל אנשים אשר משתתקים לנוכח איום ופשוט קופאים במקום ללא יכולת תגובה.

הקשר בין מתח, חרדה, פאניקה ומנגנון "הילחם או ברח"

היום בסביבה המודרנית, רוב האיומים בהם אנו ניתקלים אינם איומים קיומיים מיידיים. למרות עובדה זו, פרשנות לא נכונה, מוטה או מעוותת שלנו למצבים מסויימים, או חשיפה ממושכת למתח נפשי עלולה לייצר אצלינו מצבי חרדה, התקפי חרדה או התקפי פאניקה ולהפעיל ללא צורך ממשי את מנגנון ההשרדות "הילחם או ברח" המוטמע בנו.

פעמים רבות עצם הפעלת מנגנון "הילחם וברח" שלא לצורך אמיתי קיומי, גוררת תופעות פיזיולוגיות ומנטאליות המזינות עוד יותר את הלחץ ומעצימות את החרדה עצמה. מעגל קסמים זה גורם סבל רב ומעצים את החששות והפחדים ויוצר לעיתים קרובות חרדות נוספות וקשות יותר. כך לדוגמא התקף חרדה או התקף פאניקה הגורר עימו תגובת "הילחם או ברח" של דפיקות לב, קשיי נשימה וראיית מנהרה, עלול להדמות לסובל ממנו כבעייה בריאותית, דוגמת התקף לב ולצור פחד קשה ממוות או מחלה קשה. הדבר מגיע במקרים מסויימית להתפתחות חרדות בריאות ואף עלול להגרר לאגורופוביה הנובעת מפחד מהיחשפות לפחד עצמו.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי LI CBT, חרדה ומנגנון "הילחם וברח"

עצם ההבנה כי תופעות מנגנון "הילחם וברח" הן תופעות טיבעיות אשר נועדו לסייע לנו ולגרום לנו לתפקד בצורה היעילה והעוצמתית ביותר במקרה איום קיומי, וההבנה כי עצם הייותנו במצב חרדה, הוא זה המפעיל את מנגנון הישרדות זה, עשוייה להקל עלינו ולסייע בהפחתת הלחץ והחשת הרגיעה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי LI CBT יעיל במיוחד לטיפול במצבי חרדה, פאניקה, לחץ ודאגנות המפעילים את מנגנון "הילחם וברח" לשווא. המטופל לומד לזהות, לשלוט ולנהל את דפוסי המחשבה שלו. דפוסים אלו הם המייצרים את מצבי החרדה וגוררים את תגובות מנגנון "הילחם וברח". בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי LI CBT המטופל לומד לתת מענה מאזן ויעיל למחשבותיו ובכך לאזן את תגובותיו הריגשיות וההתנהגותיות.

שליטה וניהול מחשבות והתנהגויות, מאפשרים את הפחתת החרדות והשלחותיהם הפיזיות והמנטאליות בניהם כמובן הפעלה מיותרת של מנגנון "הילחם או ברח", שיפור איכות חיים במישורים רבים, חברתיים, כלכליים, התפתחותיים ואת מיצוי הפוטנציאל האישי.