פחד ממקומות סגורים ומנסיעה בכלי רכב – קלסטרופוביה ואוכופוביה

אנשים רבים מתמודדים עם פחד ממקומות סגורים ומפחד מנסיעה בכלי רכב. פחד זה גורם להם סבל רב, מגביל אותם בתחומים רבים ומונע מהם לנהל חיים מלאים וחופשיים. שירה (שם בדוי) פנתה אלי בנושא:

קלאוסטרופוביה – פחד ממקומות סגורים

קְלָאוּסְטְרוֹפוֹבְּיָה (קלסטרופוביה – Claustrophobia) היא הפחד להיות סגור בחלל קטן כמו תא ממנו אין אפשרות בריחה. הסובל מקלאוסטרופוביה מפחד כי לא תהיה לו שליטה על גורלו במקרה אסון בו ידרש להמלט על נפשו מאותו חלל קטן בו הוא סגור. פחד שה יכול להכות במעלית, בחדר ללא פתחים נגישים, בחלל הגדוש בצפיפות עם קהל אנשים, במכונית ובמקרים מסויימים גם כתוצאה מבגד בעל צאוורון. למעשה הקלאוסטרופוביה הפרעת חרדה או פוביה ספציפית, אשר לעתים קרובות עלולה להביא את הסובל ממנה להתקפות פאניקה.

אוכופוביה – הפחד מנסיעה בכלי רכב

אוכופוביה (Ochophobia) היא פחד מנסיעה בכלי רכב הנובע בדרך כלל בדומה לקלאוסטרופוביה מהפחד כי לא יהיה ניתן להמלט במקרה של אסון. כלומר גם כאן מדובר מפחד על איבוד השליטה על גורלך וחוסר האפשרות לנוס על נפשך במקרה הצורך. לאוכופוביה שמות שונים: Amaxophobia, Ochophobia, Motorphobia, hamaxophobia, וכמו פוביות אחרות עוצמת החרדה או התקפי הפאניקה הנגרמות כתוצאה ממנה משתנה בין אדם לאדם ובין סיטואציה לסיטואציה.

ישנם סוגי פוביה רבים העלולים לצוץ ולגרום לפחד מנסיעה בכלי רכב, הם נבדלים בגורמים השונים המפעילים את התקף החרדה או הפאניקה, זה יכול להיות פחד ממקומות סגורים, פחד מנהיגה, פחד מתנאי מזג אויר, פחד ממכונות, פחד מפציעה, פחד מטכנולוגיה, פחד מסינוור, פחד מגרימת נזק לזולת, פחד מגשרים ועוד. אך הגורם המשותף לרובם הוא איבוד השליטה או חוסר האונים במצב.

ניתן לראות כי לאוכופוביה ולקלאוסטרופוביה קוים משותפים ופעמים רבות הם יופיעו יחדיו. השילוב בניהם יגרום לאדם להמנע כמעט מכל צורת תחבורה אפשרית החל מרכבו הפרטי, דרך אוטובוסים, רכבות, ספינות ומטוסים.

תסמיני הפאניקה הנגרמים כתוצאה מקלאוסטרופוביה ומאוכופוביה

תסמיני פאניקה או התקף חרדה יהיו זהים לכוב בכל סוגי הפוביות אך הם יכולים להשתנות כאמור בין אנשים שונים ובין מצבים שונים, הן במהותן והן בעוצמתן. התסמינים הנפוצים הם תחושת חוסר יכולת לנשום, או נשימה מהירה, הזעה מוגזמת או זעה קרה, יובש בפה, תחושה של בחילה, תחושת בטן מתהפכת, קהות או עקצוץ בידיים או ברגליים,מתח שרירים, סְחַרחוֹרֶת, רעד, דפיקות לב, דופק מהיר, חוסר יכולת לחשוב בבהירות, קושי בדיבור, פחד ממוות, פחד שעומדים להשתגע, תחושת איבוד שליטה, תחושה של ניתוק מהמציאות, רצון עז לברוח מהמקום וכו'

מה הגורם לפוביה

אין גורם אחד וודאי ממנו תצמח פוביה, הגורמים בדרך מתחלקים לגורמים גנטיים תורשתיים של רגישות יתר לחרדה ולגורמים הנובעים מטראומות או חוויות מכוננות. טראומות אלו יכולות להיות אירועים שעברו על האדם עצמו ונצרבו בתודעתו. ארועים אלו יכולים להיות גם כאלה שעברו על מישהו קרוב, או אפילו אירועים אשר האדם שמע עליהם מסיפור, עיתונות או מדיה אחרת. כאשר ישנו שילוב של רגישות תורשתית עם טראומה האפשרות לגרימת פוביה מתעצמת.

ההשלכות של הפחד מנסיעה בכלי רכב (אוכופוביה ) ושל הפחד ממקומות סגורים (קלאוסטרופוביה)

פוביות אלו, אוכופוביה וקלאוסטרופוביה, פוגעות באופן משמעותי מאוד באייכות חייו של הסובל מהן. דמיינו אדם שאינו יכול ליסוע בכל סוג של רכב, לא לשוט, לא לטוס ולא לעלות במעלית לקומות גבוהות. הוא מתקשה לשבת בחדר המתנה קטן, אינו יכול ללכת או להכנס למקומות שיש בהם קהל רב, ההגבלה הופכת משמעותית מאוד וכמעט שאינה נתפסת. ככל שהפוביות מחמירות הן הולכות ומנהלות יותר ויותר את סדר יומו, וסוגרות בפניו דלתות רבות. הן עלולות למנוע פניה לקבלת עבודה מתאימה ולגרום פגיעה כלכלית, פגיעה חמורה בחיי חברה, גוזלות זמן בתיכנון מסלולים עוקפי נסיעה, המנעות מגישה לנותני שירותים שונים, מניעת היכולת לצאת לחופשות ולהפגת לחצים, תקיעות בחיים ובריחה מכל דבר הקשור בהן. הן גורמות לתחושת מתח רב לאורך זמן, ובסופו של דבר הן עלולות להוביל לחוסר יכולת למימוש עצמי, לבידוד חברתי ולדיכאון.

כאשר פוביות משמעותיות אינן מטופלות, בדרך כלל יחמירו, הם יכניסו את הסובל מהן למעגל קסמים הניראה יותר כספירלה מתרחבת, אשר לאורך זמן מצמצמת יותר ויותר את האפשרויות הפתוחות לאותו אדם. אותו אדם נמצא בפחד מתמיד וקבוע, הוא מתחיל לפחד מתחושת הפחד עצמה, דבר שעלול להעסיק אותו ללא הרף.

אפשרויות הטיפול בפובית אוכופוביה ובפובית קלאוסטרופוביה

טיפול רפואי בתרופות על ידי פסיכיאטר. תרופות אלו המיועדות להורדת החרדה אכן יכולות לסייע בהתמודדות היומיומית עם התקפי החרדה ההרסניים. טיפול כזה מאפשר לסובלים מהחרדות או התקפי פאניקה לחיות חיים סדירים ונוחים יותר. הבעיה בשימוש רק בטיפול תרופתי היא כמובן יצירת התלות בתרופות עצמן, כלומר קיימת סבירות גבוהה מאוד כי כאשר מסיבה כלשהי מפסיקים ליטול את התרופות הסימפטומים יחזרו.

לתרופות אלו לעיתים יש תופעות לוואי לא נעימות המשתנות ממטופל למטופל, ולא כולם יכולים להמשיך איתם לאורך זמן.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT או LICBT נימצא במחקרים רבים כיעיל ביותר לטיפול בהפרעות חרדה, התקפי חרדה, התקפי פאניקה ובפוביה. הטיפול הוא קצר מועד ביחס לגישות טיפוליות אחרות ומאוד ממוקד מטרה, עוסק בבעיה עצמה, כאן ועכשיו, ואינו מנסה לפתור שלא לצורך המטרה שנקבעה בעיות בעבר. במסגרת טיפול ה LI CBT נערכת למטופל הבנייה קוגניטיבית, הוא לומד לזהות את דפוסי המחשבה המזיקים לו, לתת להם מענה עם חשיבה מאזנת ומועילה אשר יוכל אותה להוציאה אל הפועל. בנוסף נילמדות טכניקות שונות לבחינת המציאות, טכניקות הרגעה והרפיה.

לאחר שלב ההבנייה הקוגניטיבית, לומד המטופל להטמיע את החשיבה בדרכי פעולה חדשות המהוות תחליף לאסטרטגיות הפעולה שהזיקו לו. יחד עם המטופל נבנת מערכת משימות הנבנת בהדרגה, מהקל לכבד וכך בדרך של הצלחות קטנות רציפות נלמד דפוס התנהגות חדש. מערכת זו נקראות חשיפות, ובלעדיה אין דרך להפטר מהפחדים כאשר נפגשים עם המציאות לאורך זמן.

במקרים הצורך ניתן לשלב את הטיפול הקוגניטיבי התנהגות עם טיפול תרופתי, במיוחד בשלביו הראשונים של הטיפול, כדי לסייע למתקשים מאוד להתמודד עם התנעת התהליך של הטיפול עצמו.

ישנם מחקרים המראים כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT נמצא יעיל יותר בטיפול בחרדות מאשר טיפול תרופתי, במיוחד כאשר בוחנים את הצלחת הטיפול לאורך זמן ומניעת הישנות החרדה לאחר זמן מתום הטיפול.

חשוב להדגיש כי כל הכתוב בתשובתי זו אינו מהווה המלצה להפסקת כל טיפול תרופתי או אחר, אלה מטרתו חינוכית ומסירת מידע בלבד. ויש להתייחס אליו במסגרת תנאי השימוש של אתר licbt.co.il