אפשר להפסיק פחד או ליתר דיוק פוביה הקשורה לדם ומחטים – מזרקים. פוביה זו עלולה להקשות עלינו מאוד התנהלות חיים סבירה, ואף לפגוע בבריאותינו ובמיוחד כשמדובר בבדיקות ובקבלת טיפול רפואי. טלי (שם בדוי) החברה בקבוצת הפייסבוק "אשל את המטפל" שבהנחייתי, העלתה שאלה בנושא:
כבר מגיל צעיר אני מפחדת מדם, ממש מרגישה כאילו אני עומדת להתעלף כשרואה אפילו טיפה של דם, נדמה לי שזה התחיל כשהייתי עוד בגן וילדה אחרת שם נחתכה ביד משבר זכוכית. עד עכשיו אני מקבלת צמרמורת שאני אפילו רק חושבת על זה, אני זוכרת את הבהלה של הגננת ואת הסחרחורת שהרגשתי מכל העיניין. כל השנים אני ניסיתי להתחמק ככל האפשר מכל מה שקשור לדם, ולמזרקים. בדיקות דם הפכו לסיוט, אני חייבת לשכב וגם אז יש סיכוי טוב שאתעלף. בזמן האחרון זה אפילו נהיה יותר קשה ואני מוצאת את עצמי נמנעת אפילו מלעבור ליד בתי חולים ומעבדות בדיקות דם… אני יודעת שזה לא נורמאלי, וזה נשמע לא טוב, ואני ממש מתביישת ונבוכה מזה, במיוחד שנתקלת בבוז או בגיחוך של חברים או משפחה שממלמלים תמיד משהו כמו "את לא תינוקת, פשוט תתגברי על זה וזהו", אבל זה הפך להיות משהו שממש מקשה לי על החיים. יש מה לעשות כדי לצאת מהסיוט הזה?
פוביה מדם ומחטים היא פוביה נפוצה
פוביה מדם מחטים ומזרקים היא דבר מוכר ונפוץ. ואכן פעמים רבות מקורה אכן באירוע שנתפש כמפחיד החורט בנו את החווייה הקשה. אירוע שכזה נקרא אירוע מכונן, והוא יכול להיות משהו שעבר עלינו או על מישהו בסביבתינו, ובמקרים מסויימים אף משהו שהובא לידיעתינו ע"י שמועות או שנחשפנו אליו במדיה (רדיו, טלביזיה, אינטרנט, עיתון וכו').
פוביה מדם, בעיקר המראה של דם, גורמים לנו תחושות פיזיות עזות, עד כדי התעלפות, אשר לרוב קשורות בירידת לחץ דם וככל הנראה נובעות ממנגנון הישרדותי עתיק המוטמע בנו. מנגנון עתיק זה המוכר בשמו "הילחם או ברח", או בשמו המלא "הילחם, קפא או ברח" משחרר כימיכלים והורמונים שונים בגופנו (והרחבנו עליו רבות בעבר) וכחלק מתגובתו מאפשר ירידת לחץ דם מהירה במקרה של פציעה. ירידת לחץ דם זו מצמצמת את אובדן הדם ומאפשרת לפצוע לשרוד זמן רב יותר ובכך להגדיל את סיכויי השרדותו. לעיתים המנגנון גם פועל ללא פציעה מתוך מחשבה להדמות למת ולקוות שהתוקף, חיית הטרף או לוחם משבט אחר, יפסח עליך בדרכו, כפי שעושים גוזלים או גורים מסויימים בטבע.
פוביה ממחטים מלווה פעמים רבות בחשש של הסובלים ממנה לאבד את הכרתם בשל איבוד דם או מפחד מהכאב אשר חדירת המחט עלולה להסב להם. למעשה פוביה זו היא כה נפוצה שלמעלה מ- 20% מכלל אוכלוסיית הבוגרים מוצאת את עצמה נמנעת או מעכבת בדיקות וטיפולים רפואיים בגללה. פובית מחטים מוכרת היטב בעולם הרפואה ואין צורך להתבייש בעובדה שיש לך פוביה מחטים יותר מאשר שיש לך כאב ראש.
ישנם מספר מאפיינים נפוצים לפוביית המחטים והם יכולים לנבוע מגורמים שונים. תגובה רפלקסוסופלית כלומר התעלפות מלאה או חלקית או עוויתות כתוצאה מחשיפה למחטים, חשיפה טראומטית בעבר לאירוע הקשור בדם או מחטים, רגישות יתר לכאב, ולעיתים שילוב שלהם.
יש דרך להפסיק את הפוביה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי LICBT
אמירות כמו "את לא תינוקת, פשוט תתגברי על זה וזהו", וודאי לא יעזרו, הן רק גורמות לתסכול והגברת תחושת האיום. הן נאמרות אומנם בדרך כלל כדי לעודד אך מראות שמקורן נובע מחוסר הבנה של מהות התופעה.
התעלמות והדחקת הפוביה מדם וממחטים בדרך כלל רק יחריפו אותה עם השנים ויכניסו את הסובל למעגל קסמים אכזרי הגדל לאיטו.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי LICBT יכול בהחלט לסייע בהפחתה משמעותית של הפוביה. עיקר הטיפול ייסוב סביב חשיפה מדורגת מאוד בהתאם ליכולות המטופל לגורמי הפחד. בהתאם לרמת החששות יתכן והחשיפות הראשונות יהיו רק במסגרת שיחה, ויעשו רק בדימיון המטופל ורק אט אט, לאחר חיזוק חוסן ההתמודדות יתקדמו לחשיפה הדרגתית בפועל.
למרות שהטיפול עצמו נחשב טיפול יעיל מאוד ופשוט מעצם טיבעו, קשה לעשותו בכוחות עצמיים מאחר והוא אינו קל למטופל הנחשף בפני פחדיו. על כן מומלץ לעשותו עם יחד עם מטפל המתמחה בטיפול בחרדות ובפוביות
