לאן לעזאזל נעלם החוסן שלי?

חוסן הוא לא "קור רוח" – הוא גמישות

לפני כמה ימים ישב אצלי בקליניקה מנהל בכיר, אדם מוכשר ומנוסה. הוא תיאר רגע שמוכר לרבים מאיתנו: דקות לפני מצגת גורלית, כשהלב דופק בחוזקה והידיים מתחילות לרעוד. "רונן," הוא אמר בתסכול, "אני עוסק בזה שנים. למה אני עדיין נלחץ? איפה החוסן שלי? אני מסתכל על הקולגות בחדר והם נראים כל כך בטוחים בעצמם, בזמן שאצלי הכל סוער."

הטעות שלו היא הטעות של כולנו. אנחנו שבויים במיתוס שחוסן הוא היכולת להיות "איש הברזל" ששום דבר לא חודר אותו. במציאות, אחד האויבים הגדולים של חוסן הוא ההשוואה בין הפנים הסוער שלנו לחוץ ה"שקט", אך הערוך היטב, של אחרים. חוסן אמיתי הוא לא היעדר לחץ, אלא היכולת לאפשר ללחץ להיות שם ועדיין לבחור איך לפעול.

הליבה של חוסן נפשי: תפקוד ערכי תחת אי-נוחות

כאן נכנס Skill 6 של מודל NeuroFlex ACT – פריימוורק המנגיש עקרונות CBT ו-ACT בשילוב תובנות ממדעי המוח ומערכת העצבים. זוהי אחת משש מיומנויות הליבה במודל, והיא מהווה את הגשר המעשי שבין הרגש לפעולה. היא מלמדת אותנו איך לא לתת למחשבות ולרגשות הקשים להפוך ל"קופסה" שסוגרת עלינו.

במצבי לחץ, המוח מייצר "חוקים" נוקשים כמו: "אני לא יכול להוביל ככה" או "אני חייב להירגע לפני שאחליט". אלו הקירות של הקופסה – הם מצמצמים אותנו ודוחפים להימנעות.

Skill 6 מציע בחירה אחרת:

• הכלה: פינוי מקום למחשבה הקשה בלי לנסות "לסלק" אותה או לתת לה לנהל את האירוע.
• גמישות: היכולת לראות במחשבה אירוע חולף בראש, ולא עובדה מוגמרת או פקודה לביצוע.
• ערכים: היכולת לשאול – "למרות האי-נוחות שאני מרגיש עכשיו, מה הפעולה שתקדם אותי לעבר מה שחשוב לי?".

חשוב להבהיר: גמישות אינה אומרת "לדחוף קדימה בכל מחיר". לעתים, הבחירה הגמישה והערכית ביותר היא דווקא לעצור, לבקש עזרה או לנוח. הגמישות היא ביכולת לבחור מתוך מודעות, ולא מתוך תגובה אוטומטית של פחד.

שאלות נפוצות על חוסן וגמישות

למי זה רלוונטי?
בעיקר למי שמרגיש שהוא מתפקד מצוין בחוץ – אבל משלם על זה מחיר פנימי כבד. הכלים האלו קריטיים להתמודדות עם חרדה, עומס קיצוני, OCD או טראומות "שקטות", שבהן המחשבות הופכות למלכודת שמרגישה סגורה.

אם אני מרגיש לחוץ מאוד, זה אומר שאני לא חסין?
להפך. חוסן נמדד ביכולת לפעול לצד הלחץ. הפחד הוא איתות הישרדותי של מערכת העצבים; הגמישות היא הדרך שבה אנחנו בוחרים להגיב אליו ברגע האמת.

אז למה זה מרגיש לפעמים שהכלים "לא עובדים" ברגע האמת?
כי כשמערכת העצבים מוצפת, המוח עובר למצב הישרדותי (Fight or Flight). בנקודה הזו, המטרה היא לא "שליטה" אלא חזרה הדרגתית לוויסות. זה דורש תרגול של המיומנויות בזמני רגיעה, כדי שהן יהיו נגישות לנו גם כשהדופק עולה.

מה ההבדל בין זה לבין "חשיבה חיובית"?
חשיבה חיובית מנסה להחליף מחשבה "שלילית" באחרת. גמישות מחשבתית לא מנסה לשנות את תוכן המחשבה, אלא את היחס שלנו אליה. אנחנו לא צריכים להאמין שהכל נפלא כדי לתפקד בצורה מעולה.

נקודה למחשבה: בפעם הבאה שהמחשבות סוגרות עליכם, נסו לא להתווכח איתן. פשוט שימו לב לקירות של ה"קופסה" שהן מנסות לבנות סביבכם. האם יש צעד קטן, אפילו סמלי, שאתם יכולים לעשות למרות שהמחשבה הזו שם?

זו בדיוק העבודה שאנחנו עושים בקליניקה – לא מנסים להעלים את הסערה, אלא לומדים איך לנוע בתוכה בגמישות ובביטחון.

אם זיהית את עצמך בתוך "קופסה" כזו, אני מזמין אותך להעמיק בכלים המעשיים של Skill 6 באתר של NeuroFlex ACT