דיסוציאציה כמענה לטראומה

דיסוציאציה כהגנה לא צפויה

ממש כמו שמבצר מגן על תושביו מפני סכנות חיצוניות, כך גם המוח שלנו מפתח מנגנוני הגנה כדי לשמור עלינו מפני כאב נפשי. אחד המנגנונים האלה הוא הדיסוציאציה.

מהי דיסוציאציה?

דיסוציאציה היא מצב שבו המוח שלנו "מתנתק" באופן זמני מהמציאות. זה יכול להרגיש כמו להיות "מחוץ לגוף", או כמו לצפות בעצמנו מבחוץ, כאילו אנחנו צופים בסרט. החוויה הזו עלולה להופיע בצורות שונות, כמו:

• ניתוק רגשי: חוסר יכולת לחוש רגשות עזים, כמו אהבה, כעס או עצב.
• ניתוק מהגוף: תחושה שהגוף אינו שייך לנו, או תחושה של ריחוף.
• ניתוק מהזמן והמקום: חוסר יכולת להבין היכן אנחנו נמצאים או מה השעה.

דיסוציאציה כתוצאה מטראומה

דיסוציאציה מתפתחת לעתים קרובות כתוצאה מחוויות טראומטיות בילדות, כמו התעללות פיזית, רגשית או מינית, הזנחה או אובדן קרוב. כאשר ילד חווה אירוע טראומטי, המוח שלו עלול לפתח דיסוציאציה כדרך להתמודד עם הכאב הנפשי העז.

למה זה קורה?

כשילד חווה סכנה חוזרת ונשנית מצד אדם קרוב ואוהב, כמו הורה, מנגנוני ההגנה הרגילים, כמו "הילחם או ברח", לא תמיד יעילים. במקרים כאלה, הילד עלול לפתח דיסוציאציה כדרך "להשתתק" רגשית ולהתנתק מהמצב הקשה. זה כמו להיכנס למצב של "הקפאה" כדי לשרוד.

תחושת הזרות

בנוסף לניתוק הרגשי, התופעה יכולה גם לגרום לתחושת זרות כלפי האדם המאיים. זה יכול להיראות פרדוקסלי, אבל כשילד חווה התעללות מצד אדם קרוב, הוא עלול לפתח תחושה של זרות כלפי האדם הזה כדי להגן על עצמו מהכאב הנפשי.

מה הקשר בין דיסוציאציה וחרדה?

דיסוציאציה וחרדה קשורות זו בזו. אנשים שחווים דיסוציאציה עלולים לפתח חרדה כלפי מצבים או אנשים שגורמים להם להרגיש לא בטוחים. החרדה הזו, בתורה, עלולה להגביר את הסיכוי לחוות דיסוציאציה.

האם אפשר לטפל בדיסוציאציה?

התשובה היא בהחלט כן! טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול מבוסס קבלה ומחויבות (ACT) יכולים לסייע לאנשים להתמודד עם דיסוציאציה ולשפר את איכות חייהם. בטיפול, נלמד כיצד לזהות את הסימנים המוקדמים של התופעה, כיצד להתמודד עם רגשות קשים בצורה בריאה יותר, וכיצד לחזק את הקשר עם הגוף והעצמי.

אתם לא לבד. יש עזרה זמינה.

רוצה ללמוד עוד על דיסוציאציה ואיך להתמודד איתה? צור קשר לקביעת פגישה.