חרדה חברתית – (Social Anxiety Disorder (Social Phobia
מתי ניתן לקבוע כי מדובר בהפרעת חרדה חברתית? מקובל לקבוע זאת לפי הקריטריונים של ה-DSM5, המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות, מהדורה חמישית (DSM-5) הוא עדכון לשנת 2013 לסיווג ולכלי האבחון של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית (APA). בארצות הברית ה- DSM משמש כסמכות אוניברסלית לאבחון פסיכיאטרי.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT, LICBT (סיביטי) LI וחרדה חברתית
טיפול קוגניטיבי התנהגותי LICBT נמצא יעיל במיוחד לטיפול בהפרעת חרדה חברתית. הטיפול נחשב לקצר מועד באופן יחסי לטיפולים אחרים ונע בדרך כלל בין 12 ל-20 מפגשים. הטיפול המקיף נוגע הן בהבנייה קוגניטיבית, יצירת מחשבות מאזנות ובחשיפות שונות ומודרגות למצבי חרדה ולמידה של התמודדות עמם.
את טיפול הLICBT ניתן לשלב במקרים מתאימים עם אימון באמנות לחימה טיפולית, העשוייה לסייע רבות במקרי הפרעת חרדה חברתית כמו בחרדות שונות אחרות, בחיזוק החוסן הנפשי, בפיתוח אסרטיביות ובטחון עצמי.
הפרעת חרדה חברתית
להלן תרגום לעברית של ערך הפרעת חרדה חברתית – (Social Anxiety Disorder (Social Phobia מתוך ה-DSM 5, שנעשה לצורך נוחות הקוראים בלבד ואין לראות בו תרגום רישמי חשוב לציין כי זהו תרגום חופשי והקביעת הדיאגנוזה להפרעת חרדה חברתית צריכה להעשות לפי הטקסט המקורי כפי שנכתב בשפה האנגלית.
קריטריונים לאבחון 300.23 (F40.10)
- פחד מובהק או חרדה לגבי אחד או יותר מצבים חברתיים שבהם האדם חשוף לבדיקה אפשרית על ידי אחרים. דוגמאות לכך כוללות אינטראקציות חברתיות (למשל, שיחה, פגישה עם אנשים לא מוכרים), להיות ניצפה ע"י אחרים (למשל, אכילה או שתייה), וביצוע הופעות/לתפקד בפני אחרים (למשל, לנאום).
הערה: אצל ילדים, החרדה חייבת להתרחש מול קבוצת השווים אליהם ולא רק במהלך אינטראקציה עם מבוגרים. - החששות האישיים כי הוא או היא יפעלו בדרך כלשהי או יראו תסמיני חרדה אשר יוערכו באופן שלילי (כלומר, יהיה משפיל או מביך: יוביל לדחייה או להעליב אחרים).
- המצבים החברתיים כמעט תמיד מעוררים פחד או חרדה.
הערה: אצל ילדים, הפחד או החרדה עשויים להתבטא בבכי, התפרצויות זעם, הקפאה, נצמדות, התכווצות או אי-יכולת לדבר במצבים חברתיים. - המנעות או סבל מפחד אינטנסיבי או חרדה ממצבים חברתיים.
- הפחד או החרדה אינם עולים בקנה אחד עם האיום בפועל הנשקף מהמצב החברתי ומההקשר החברתי – תרבותי.
- הפחד, החרדה או ההימנעות רציפים, בדרך כלל למשך 6 חודשים או יותר.
- הפחד, החרדה או הימנעות גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או לירידת תפקוד של בתחומים החברתיים, תעסוקתיים או בתפקודים חשובים אחרים.
- הפחד, החרדה או ההימנעות אינם מיוחסים להשפעות הפיזיולוגיות של חומרים (למשל, שימוש בסמים, תרופה) או מצב רפואי אחר.
- הפחד, החרדה או ההימנעות אינם מוסברים בצורה טובה יותר על-ידי הסימפטומים של הפרעה נפשית אחרת, כגון הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת ספקטרום האוטיזם.
- אם קיים מצב רפואי אחר (למשל, מחלת פרקינסון, השמנת יתר, עיוותים מכוויות או פציעה), הפחד, החרדה או ההימנעות אינם קשורים באופן ברור או מוגזמים.
ספציפית אם: ביצועים בלבד: אם הפחד מוגבל לדבר או להופיע בציבור.
