הדבר שמטופלים עם טראומה ו־OCD מבינים, אבל הסביבה שלהם כמעט אף פעם לא

אפשר לחשוב על המוח במצבי טראומה ו־OCD כמו על גלאי עשן רגיש מדי.

הוא לא התקלקל, והוא לא מנסה להזיק. להפך, הוא נועד להגן. הבעיה היא שהוא מתחיל לצפצף לא רק כשיש שריפה, אלא גם כשמישהו מדליק סיגריה ברחוב. גם אם אתה יודע שאין סכנה אמיתית, הרעש חזק, חודר, ודורש תגובה מיידית.

רבים מהאנשים שאני פוגש בקליניקה מבינים היטב מה קורה להם. הם יודעים שהפחד לא תמיד הגיוני, שהמחשבות האובססיביות אינן משקפות מציאות, ושהאירוע הטראומטי שייך לעבר. ובכל זאת, החוויה הפנימית נותרת עוצמתית ולעיתים משתקת. הפער הזה בין הבנה לבין יכולת לפעול הוא מקור עמוק של סבל, ולעיתים גם של בושה: "אם אני מבין, למה אני עדיין תקוע?"

עבור בני משפחה וקרובים, הפער הזה מבלבל לא פחות. הם רואים אדם חכם, מודע ומתפקד, ומתקשים להבין מדוע ההיגיון לא "מנצח". מתוך דאגה ורצון לעזור נאמרים משפטים כמו "אתה יודע שזה לא מסוכן" או "זה רק בראש שלך". אבל טראומה ו־OCD אינם בעיות של חוסר תובנה, אלא תהליכים של למידה עצבית והישרדות.

למה הבנה והיגיון לא מספיקים?

בטראומה, מערכת העצבים למדה שמשהו מסכן חיים. גם שנים אחרי שהאירוע הסתיים, הגוף עלול להגיב כאילו האיום עדיין כאן. ב־OCD, המוח לומד שאחריות, בדיקה או שליטה הן הדרך היחידה למנוע אסון. בשני המקרים, התגובה מהירה ואוטומטית, והיא מתרחשת הרבה לפני שההיגיון נכנס לפעולה.

לכן הסברים, שכנוע או הרגעה אינם פותרים את הבעיה. לפעמים הם אפילו מחמירים אותה, משום שהם מגבירים את המאבק הפנימי. האדם לא רק מפחד או מוטרד, אלא גם מרגיש שהוא "אמור כבר להיות במקום אחר".

מה באמת מקשה על החיים עם טראומה או OCD?

הקושי המרכזי אינו עצם קיומם של פחדים, מחשבות או זיכרונות, אלא המאמץ הבלתי פוסק להיפטר מהם. ככל שהמאבק בחוויה הפנימית מתגבר, כך היא תופסת יותר מקום ומכתיבה יותר הימנעויות, בדיקות, או דריכות מתמדת. רבים מהמתמודדים אינם חלשים או תקועים, אלא מותשים מהניסיון לשלוט במערכת שלא נועדה להירגע באמצעות שליטה.

השינוי מתחיל לא כשמנצחים את החוויה, אלא כשמפסיקים לתת לה לנהל את החיים.

איך TF-ACT מתייחס לטראומה ול־OCD?

TF-ACT הוא טיפול ממוקד טראומה המבוסס על עקרונות ACT (טיפול בקבלה ומחויבות). המטרה אינה להעלים מחשבות או רגשות, אלא לשנות את היחסים איתם. במקום לשאול "איך נגרום לזה להיעלם?", הטיפול עוסק בשאלה איך ניתן להרחיב בהדרגה את חופש הבחירה והפעולה, גם כאשר חוסר נוחות עדיין נוכח.

דרך חשיפה תהליכית, פיתוח יכולת לשאת תחושות קשות וחיבור לערכים אישיים, האדם לומד שהפחד יכול להיות שם, בלי שהוא יקבע את כיוון החיים.

איך נראית החלמה?

• ב-OCD: היא לא בהכרח היעלמות של ספק, אלא היכולת לשטוף ידיים פעם אחת ולצאת מהבית למרות התחושה שמשהו לא סגור עד הסוף.
• בטראומה: היא לא תמיד שקט פנימי, אלא היכולת להיכנס למקום הומה אדם, להרגיש את הגוף דרוך, ובכל זאת להישאר שם כי המפגש עם אנשים חשוב לנו.

בשני המקרים, מדובר בפחות מאבק ויותר בחירה.

מה יכול לעזור לבני משפחה וקרובים?

אנשים שמתמודדים עם טראומה או OCD אינם זקוקים לעוד הסברים. הם זקוקים למרחב שבו החוויה שלהם מקבלת תוקף, גם אם היא לא הגיונית למי שמסתכל מהצד. כשאתם מצליחים להכיר בקושי בלי לנסות מיד לתקן אותו, אתם הופכים לשותפים לדרך ולא לעוד מקור של לחץ.

שאלות נפוצות (FAQ)

למה אדם עם OCD יודע שהמחשבות לא הגיוניות ועדיין סובל מהן?
הסבל ב-OCD אינו נובע מחוסר בהיגיון או בתובנה. הוא נובע מהתגובה האוטומטית של מערכת העצבים, שחווה את המחשבה כסימן לסכנה מיידית. המאבק בניסיון "לפתור" או להעלים את המחשבה הוא זה שמשאיר אותה נוכחת ומעצים את החרדה.

האם טראומה יכולה להשפיע גם שנים אחרי שהאירוע הסתיים?
בהחלט. טראומה אינה רק זיכרון של אירוע מהעבר, אלא למידה עמוקה של מערכת העצבים שנועדה להגן על האדם. ללא עיבוד מתאים, הגוף ממשיך להגיב לגירויים בהווה (ריחות, קולות, תחושות) כאילו הסכנה המקורית מתרחשת עכשיו.

האם גישת ACT מתאימה לטיפול בטראומה וב-OCD בו זמנית?
כן. גישת ACT (טיפול בקבלה ומחויבות) יעילה מאוד בשני המצבים כיוון שהיא מתמקדת בגמישות פסיכולוגית. ב-TF-ACT (טיפול ממוקד טראומה) אנחנו לומדים לשאת את הזיכרונות והעוררות הגופנית, וב-OCD אנחנו לומדים להפסיק את הטקסים וההימנעויות כדי להחזיר את חופש הפעולה.

מילה אישית לסיום,

הדרך להחזרת השליטה על החיים לא חייבת לעבור דרך מלחמה בלתי פוסקת במחשבות או ברגשות. לפעמים, הצעד הראשון הוא פשוט להסכים להסתכל על הדברים אחרת. אם אתם מרגישים שהמאבק הזה מעייף אתכם, אתם מוזמנים ליצור קשר. נבדוק יחד, בנחת ובקצב שלכם, איך אפשר לייצר יותר מרחב לתנועה בתוך המורכבות הזו.