מהו טינטון (טיניטוס Tinnitus)

טינטון הוא הקול שאנו יכולים לשמוע באוזנינו, בראש או בגוף שמקורו בעולמינו הפנימי. הטינטון יכול להביא לבידוד, לתחושת חוסר אונים, דיכאון, חוסר תקווה ואפילו מצוקה נפשית עמוקה.

בניגוד לקולות שמקורן מחוץ לגופנו אותם גם הסביבה יכולה לשמוע, הגוף שלנו מייצר רעשים מסוגים שונים שרק אנו יכולים לשמוע. רעשים אלו המושפעים בין היתר מהמצב הפיזיולוגי, ממצב הרוח, המיקום והאנרגיה שלנו.

לעיתים אנו יכולים לשמוע רעשים פנימיים כמו דופק, נשימה או זרימת דם, אך לרוב המוח שלנו יודע לסנן רעשים פנימיים כאלו ולסווגם כ"לא חשובים" כך שבדרך כלל לא נשים אליהם לב. 

חשוב להדגיש: בירור רפואי אצל רופא אא"ג הוא השלב הראשון וההכרחי בכל מקרה של טינטון, כדי לשלול גורמים פיזיולוגיים הדורשים טיפול רפואי.

נוירופלסטיקה של המוח והחלמה מטינטון 

למרות שרבים נוטים לחשוב כך, הטינטון כשלעצמו אינו מעיד בהכרח על נזק לשמיעה, מחלה או דבר חריג, אך הוא בהחלט עלול לפגוע קשה נפשית, לעורר חרדות, דיכאון וחוסר שינה.

המח שלנו מנתב משאבים עצביים גדולים יותר אל עבר מה שאנו ממקדים בו את תשומת הלב שלנו. כאשר אנו מתמקדים ברעשים הפנימיים אותם מייצר גופנו, המוח ״יעזור״ לנו לשמוע אותם טוב יותר וחזק יותר על ידי ניתוב יותר משאבים לאשכול העצבים הרלוונטיים והגברת עוצמתם.

אם נעביר את תשומת הלב שלנו והחשיבות שאנו נותנים לרעשי הטינטון הללו אל מקום אחר יפחית המוח את עוצמת רעשי הטינטון וינתב את משאביו אל אותו ״מקום חשוב״ אחר. כך שאם נחזק את מיומנותנו לניתוב מיקוד תשומת הלב שלנו נוכל לקבל את השליטה שלנו חזרה. כאשר המוח שלנו יחליט שהרעשים הפנימיים שלנו, כלומר רעשי הטינטון אינם חשובים, הוא התייחס אליהם כ״חסרי חשיבות״ או ״לא מאיימים/ לא מסוכנים״ וויסנן אותם. בתהליך זה המוח לומד לבצע הביטואציה (התרגלות), כך שהצליל עובר לרקע ואינו מעורר עוד תגובת דחק או הפרעה לתפקוד. פעולה זו למעשה מביאה לידי ביטוי יכולות נוירופלסיקה של המוח הקיימות אצל כולנו (גמישות מוחית). זה דומה לרעש של מקרר בבית או מזגן במשרד; המוח שומע אותם, אך מכיוון שהם אינם מהווים איום, הוא לומד 'לשקוף' אותם ולא להפנות אליהם קשב.

עוצמת קולות הטינטון יכולה להשתנות ופעמים רבות היא תהיה מושפעת מהמצב הנפשי והרגשי. פעמים רבות כאשר מרגישים מותשים, לחוצים, חרדים, כועסים או מוטרדים רגשית עוצמת קולות הטינטון תגבר.

לא ניתן לשלוט בעוצמת הטינטון, אך ניתן להתאים את ההתייחסות שלנו אליו. להיות שיפוטי, להלחם הטינטון או לנסות להיפטר ממנו לא יהיה יעיל ולא יפחית אותו. דווקא כאשר אנו מרשים ומאפשרים לקולות של הטינטון פשוט להיות שם, נותנים להם מקום מתוך הבנה שהם דבר טבעי, הם הופכים להיות פחות ״חשובים״. כאשר הם הופכים פחות חשובים, למרות שהם יכולים להיות מאוד גבוהים תשומת הלב יכולה לעבור למקום אחר.

כאשר אנו מאמצים את הגישה של ״לא לעשות מזה עיניין גדול״ ואנו מאפשרים לרעש הטינטון לקרות פשוט להיות שם, אנו מאמנים את המוח לסווג אותו כלא חשוב, לא רלוונטי, לא משמעותי ולמעשה כלא מאיים. חלק גדול מרעשי הטינטון הם מסרים עיצביים שמוחנו מייחס להם חשיבות רבה ולכן מגביר אותם. המוח יסנן את הרעשים הללו כאשר אנו נפסיק להתמקד בהם. הרעשים תמיד יהיה שם אבל אנו יכולים לאמן את המוח לא לדאוג לגביהם ולא להעצים אותם.

טיפול ACT אקט בטינטון

איך עובד התהליך בגישת ACT? במקום להילחם ברעש – מאבק שרק מגביר את תשומת הלב של המוח אליו – אנו לומדים מיומנויות של גמישות פסיכולוגית. דרך תרגול מיינדפולנס וכלים של קבלה (Acceptance), אנו מאמנים את המוח לסווג את הצליל כ"אות חסר חשיבות".

כאשר המוח מפסיק לפרש את הטינטון כאיום, המערכת הלימבית (מערכת הרגש) נרגעת. התוצאה אינה בהכרח היעלמות פיזית של הצליל, אלא ירידה דרמטית בעוצמה הנתפסת שלו וביכולת שלו להפריע לריכוז, לשינה ולשמחת החיים.

הוכחה מחקרית ליעילות הגישה: במחקר קליני מבוקר (Westin et al., 2011) שהשווה בין שיטות טיפול שונות, נמצא כי גישת ה-ACT הייתה יעילה באופן משמעותי בהפחתת מצוקת הטינטון בהשוואה לשיטת ה-TRT המסורתית (שיעור הצלחה של 54.5% לעומת 20%). המחקר הדגיש כי המפתח לשינוי הוא פיתוח קבלה וגמישות פסיכולוגית כלפי הצליל, מה שמוביל לתהליך של הביטואציה (התרגלות) מוחית.